הקוסם מארץ עוץ

הקוסם בארץ עוץ

הקוסם מארץ עוץ" הוא סרט פנטזיה מוזיקלי משנת 1939בכיכובה של ג'ודי גרלנד. הסרט מבוסס על ספרו של ל. פרנק באום, הקוסם המופלא מארץ עוץ, שמספר על דורותי, נערה אמריקנית מקנזס שבמהלך סופת טורנדו מגיעה לארץ אגדות צבעונית, ויוצאת למסע יחד עם חבריה שמצאה בדרך, שלכולם, בדיוק כמוה, יש מטרה להשיג: הדחליל שצריך שכל, איש-הפח שצריך לב, האריה שצריך אומץ ודורותי שרוצה להגיע הביתה.

למרות הדעה הרווחת, הסרט לא היה הראשון ששודר בצבע, אולם אפקט הצבע נוצל היטב בסרט: פרק שהותה של דורותי בקנזס צולם בשחור-לבן, ואילו משדורותי הגיעה לארץ עוץ, ארץ האגדות והמכשפות, הופיעה בצבע.

הסרט "הקוסם מארץ עוץ", נוצר בשנות ה-30 , שנים בהם פרח ז'אנר הסרט המוסיקלי (לאחר המצאת פס הקול הסינכרוני). בשנים ההם האולפנים הגדולים יצרו סרטים לפי ז'אנרים

הסרט נעשה באחד האולפנים הגדולים בהוליווד (MGMׂ) שהתמחה בסרטים מוסיקליים עתירי תקציב. אלו היו השנים בהם האולפנים הגדולים שלטו בתעשיית הסרטים "שיטת האולפנים"). בסרט השתתפה הכוכבת ג'ודי גרלנד שהייתה גם זמרת ידועה. (ראו:"שיטת הכוכבים"). הסרט נעשה.

ג'ודי גארלנד

ג'ודי גארלנד

ג'ודי גארלנד נולדה במינסוטה. בילדותה אביה היה מכור לסמים,בעיקר קוקאין ומריחואנה וגודי ניסתה לעזור לו שהייתה ילדה.

בגיל 17 כיכבה גרלנד בסרט "הקוסם מארץ עוץ". באפריל 1947.

במהלך צילומי "הפיראט", עברה גרלנד התמוטטות עצבים ונלקחה מהסט, ובהמשך עברה עוד התמוטטויות של בסוף הביאו לעזיבתה את חברת MGM.

בנובמבר  1959 ג'ודי אובחנה כחולה בדלקת כבד חמורה,למרות שהרופאים אמרו לה שלא תוכל להמשיך לשיר יותר,היא חזרה להופיע לאחר החלמתה בקולנוע ובטלוויזיה .במשך השנים סבלה גרלנד מהשמנה, תת משקל והתמכרות לסמים.

גרלנד הייתה נשואה חמש פעמים והתגרשה ארבע פעמים. יש לה שלושה ילדים.

שיטת הכוכבים (STAR - SYSTEM)

שמם של השחקנים לא נירשם בסרטים האילמים הראשונים. ניראה שהשחקנים התביישו בעובדה שהם מוכנים להופיע ללא הכלי החשוב ביותר שלהם – הקול. אך עד מהרה החל הקהל להתעניין בדמויות שעל המסך ודרש לדעת עליהן יותר. הצופים רצו לדעת באילו מהסרטים השחקנים האהובים עליהם משתתפים וכך החלה שיטת הכוכבים – יצרנית המיתוסים המודרנית.

בתחילת שנות העשרים האולפנים החליטו לשים קץ למשכורות הגבוהות של השחקנים והם התחילו ליצור כוכבים. שחקנים צעירים היו חותמים על חוזה ארוך טווח של שבע שנים עם האולפן ובו נכתב שהאולפן קובע לשחקניו מה לעשות עם חייו : החליפו להם את השם ואת הביוגרפיה, הכל על מנת שהשחקן יצבור פופולריות ושהאולפן יצבור כסף.

שיטת האולפנים (STUDIO - SYSTEM)

האולפנים ביססו את כוחם על ידי חתימת חוזים ארוכי טווח עם אנשי קולנוע (שחקנים, תסריטאים, במאים ועוד) כך הם נשארו למשך תקופה ארוכה באולפן בו חתמו ולא יכלו לעבור לאולפן אחר גם אם הסרטים שנאלצו לעשות לא מצאו חן בעיניהם.

. בשנות העשרים האולפנים רוכשים לעצמם רשתות בתי קולנוע לכל אורך אמריקה, מה שלא משאיר מקום לתחרות עסקית. כל אולפן בחר לעצמו קהל יעד וגישה מסוימת.
הקפיטליזם- מורגש,מאחר והכוכבים נחשבו לנכס שהושקע בו זמן וכסף רב, ציפו ממנו להניב רווחים גדולים. האולפנים, לפיכך העבידו אותם בפרך, ניצלו אותם, הלעיטו אותם בכדורי מרץ והרגעה כדי לסייע להם לתפקד – אבל גם טפחו את הקריירות שלהם, ובאיזשהו אינסטינקט מדויק להפליא ידעו כיצד לפתח את הקריירות האלה כך שתהיה להן אריכות ימים, שמשמעותה הייתה רווחיות ארוכת זמן.